צוואות

עם מותו של אדם, עוברים נכסיו (כספים, נדל"ן, רכוש וכו') ליורשיו על פי דין אשר נקבעים על פי הכללים של חוק הירושה. נכסים אלו מכונים "עיזבון". חוק הירושה הינו מעין "ברירת המחדל" וצוואה זאת הוראה מפורשת וספציפית, מסמך בעל נפקות משפטית, המשקף את "נשמתו" של האדם שכתב אותו, את רצונו האחרון, את משאלת ליבו האחרונה מה יהיה לאחר לכתו לעולם אחר. משמעותה של הצוואה הינה הענקת זכות בעיזבון למי שאינה מוקנית לו מכוח הדין.

החוק הישראלי מכיר ב 4 סוגי צוואות :

• צוואה בכתב יד – כתובה כולה בידי המצווה, וחתומה בחתימתו ובכתב ידו.
• צוואה בפני עדים – נעשית בכתב ונחתמת בידי המצווה בפני שני עדים, שחותמים גם הם כדי לאשר את עריכתה בידי המצווה.
• צוואה בפני רשות – נאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט, הרשם לענייני ירושה, חבר בית הדין דתי או נוטריון.
• צוואה בעל פה – למקרים שהמצווה נמצא על סף מוות, או רואה עצמו במצב כזה. צריכה לעשות בפני שני עדים ועליהם לרשום אותה בזיכרון דברים.